וניל עם פיצפוצית

היום בדרכי לנעמה ולסידורים, עצרתי אצל בעל הבית שלי שלא ענה לטלפונים כבר מעל שבוע, ומועד תשלום שכר הדירה כבר עבר מזמן.
האמת שלאור מצבו חשדתי שקרה משהו, אפילו על האופציה הקשה ביותר לעיכול, אבל היו לי כל כך הרבה דברים אחרים על הראש אז לא ממש חשבתי על זה לעומק.

כשהגעתי אליו דפקתי על הדלת ולא היתה תשובה. נכנסתי לחנות שליד ביתו, בה תמיד הייתי משאירה עבורו את שכר הדירה במידה ולא היה בבית, ושאלתי אם אוכל גם הפעם להשאיר עבורו את הכסף שם. בעלת החנות אמרה לי שהוא נפטר לפני כשבועיים.

אני יודעת שעכשיו הדירה בבעלות הבן שלו, שהוא לא ממש איש נחמד, ומוזר שהוא עדיין לא התקשר ודרש את הכסף או משהו... אולי גם לאנשים לא נחמדים קשה כשאבא שלהם מת, אפילו כשהוא היה חי הוא התיחס אליו ממש לא יפה ועשה טובה שהוא מתייחס אליו גם כשהיה ממש חולה.
לא היה עלי את מספר הטלפון של הבן וגם לא כל כך ידעתי אם להתקשר או לחכות שיתקשר אלי, לא כל כך יודעת מה עושים במצב שכזה...

החוזה עד אמצע אוקטובר, ואני מקווה שאוכל להשאר בדירה גם אח"כ, לא קל למצוא דירות נורמליות במחיר טוב בעיר הזו... אבל אין לי מושג מה הבן שלו מתכנן על הדירה הזו.
לא יודעת אם גם הוא מחוייב לכבד את החוזה עכשיו כשאבא שלו לא בחיים והדירה עברה לרשותו.

מחר אני אנסה לברר פרטים לגבי זה, היום היו לי דברים אחרים לעשות.
הייתי צריכה לארגן דברים לאיזו תוכנית שמצטלמת ביום חמישי בבוקר, ולארגן תכשיטים לצילומים אז השאלתי דברים מהממים שבעלה של נעמה מעצב ומייצר, מתוכם המלבישה תבחר מה יצטלם הכי יפה. לי קשה לבחור, הוא כזה מוכשר והתכשיטים שהוא עושה הם ברמת גימור כזו משובחת שהנשימה שלי נעתקת בכל פעם שאני מתבוננת במרקמים ובצורות שהוא יוצר.
הם כזה זוג מוכשר! כל מה שהם יוצרים יוצא מקסים! במיוחד הבן שלהם שהוא הילד הכי מדהים עלי אדמות!

כל היום היו לי טלפונים, המון עבודות נכנסות והגעתי למצב שהעברתי עבודה לנעמה כי לא רציתי להרוג את עצמי בריצות מאירוע לאירוע. העברתי לה קעקועי חינה במסיבת רווקות שתתקיים ביום חמישי קרוב לבית שלה ולקחתי על עצמי שעתיים וחצי דוגמנות בתלמה ילין במקום.
אמנם המסיבה היא פי שתיים כסף אבל ביום שישי יש לי יום מטורף ואני ארוויח מספיק, וארוץ מאכזיב שבצפון, דרך יפו (נהיה שתינו ביריד הקעקועים והפירסינג בדאנג'ן) ומשם לאיזה בת מצווה עוד יותר דרומית ליפו אפילו.

בשבת אני בטח אצטרך לנוח כל היום ולהתאושש מהטירוף של שישי, אם לא תכנס עוד עבודה לשבת.. בזמן האחרון הכל קורה כל כך מהר וכל הזמן יש עוד ועוד עבודה.
סוף סוף אני אוכל לקנות כמה דברים חשובים שאני צריכה ודחיתי די הרבה זמן, וגם אולי לשים עוד כסף בצד, לימי החורף...

בעבודה שלי זה אשכרה סיפור הצרצר והנמלה, אני חייבת לאגור לימי החורף שבהם כמעט ואין עבודה.

זה היה יום מטורף, מתיש, מוזר אפילו...
בין ריצה לריצה, כשהייתי באטרף להגיע לעבודה האחרונה להיום, ראיתי את בת דודתי הג'ינג'ית החמודה שלא ראיתי איזה מיליון שנה בערך, בדיוק כשירדתי מהאוטובוס ומיהרתי לעבודה. אבל היא היתה כזו חמודה ונרגשת וסיפרה לי שהתחילה ללמוד גלישה אצל אחד החברים הגולשים של אחי שבכל זאת עצרתי לכמה דקות לשוחח איתה ורק אח"כ דפקתי ריצה מטורפת כדי להגיע בזמן לעבודה.

עשיתי להם תנוחות ממש קשות היום, לא יודעת מה עבר עלי.
כאילו שהייתי צריכה את הקושי והכאב מהתנוחות הלא נוחות כדי לנקות את הראש.

כשעבדתי פיספסתי שיחות טלפון מחברים ממש טובים ועד שסיימתי לעבוד הם כבר לא היו זמינים.
בזמן האחרון אנחנו מתפספסים כל הזמן. טוב, אולי מחר... אני כבר מתגעגעת אליהם.

הגיע הזמן לסגור את היום הזה, לעשות אמבטיה חמה ולהרפות את השרירים המאומצים ואת המחשבות ולהתארגן לשינה. מחר נותרו לי עוד כמה סידורים לעשות, שלא הספקתי היום...