היום הצטלמתי לאיזה שעשועון טיפשי למדי שעומד לעלות באחד הערוצים המסחריים שאני נמנעת מלצפות בהם בד"כ.
ככה זה כשיש מכרים בהפקה שמשקיעים הרבה אנרגיה בלבקש יפה שאבוא כי הם רוצים שהפרק הראשון יהיה מיוחד ועם בעלי מקצועות מעניינים.
כמובן שהם התעניינו דווקא במודל עירום ולא בציורי גוף.
עירום מוכר טוב אפילו בתור כותרת בלי תמונה.
הגעתי ב- 10 בבוקר לאולפנים. החליטו לשוות לי מראה זוהר במיוחד ולראשונה בחיי עברתי מה שכל כלה נורמלית עוברת ועד עכשיו הצלחתי להתחמק מהסיוט.
צוות מאפרות טרחו ועמלו להפוך את עייני הדבוקות מעייפות למשהו מעפעף בריסים ארוכים ומוקף בצלליות בשלל גוונים מנצנצים, דבר שגרם לי לדמוע ולהרוס להן את העבודה הרבה שהושקעה בי.
מעצב שיער חמוד ולא הומו לשם שינוי (טוב, אולי הוא דו, אבל יש לו חברה צורפתיה והוא היה באטרף לקשקש בצרפתית את מעט המילים שלמד ממנה) הפך את שיערי לרעמת בייבי ליס פתוחים מעוצבים וקופצניים, שאני חייבת להודות שאהבתי את זה, זה היה שונה מהרגיל אבל עדיין טבעי ושובבי. מלבישה בחרה עבורי שמלת ערב ואיבזרה אותי בתכשיטים כבדים ומזעזעים ברמות שלא יתוארו. אחרי שהיא איבזרה אותי איבדתי את מעט התאבון שהיה לי וויתרתי על הסנדוויצ'ים שחילקו לנו.
בחדר ההמתנה פגשתי דווקא אחלה אנשים. אחד מהם נתגלה כחבר ילדות של הקאובוי שלי, וקצת קישקשנו עליו בהנאה. זו היתה חוויה נחמדה, אני לא מכירה הרבה אנשים שמכירים אותו ולא היו איתנו בצבא, היה כיף לשמוע שלא רק אני חושבת שהוא מקסים ושיש לו לב זהב למרות שהוא מופרע ונעלם.
החוויה הכואבת החלה כשעלינו על הסט, ונעמדנו על הפודיומים לחזרות וצילומים.
במשך שעות ארוכות עמדנו, הבנות כולן על עקבים, והיינו צריכות לחייך למצלמה כשכל מה שהיה לנו בראש זה לקלל את המלבישה שדרשה מאיתנו לעמוד על העונשים העקביים האלו, והתפללנו שזה יגמר מהר.
כל אחד שהמתמודד בשעשועון ניחש משהו לגביו שוחרר מהסט. התפללתי שיגיע מהר אלי וישחרר אותי מיסורי, אבל תרגיל ההטעיה של ההפקה עבד יפה והוא לא ניחש. היה שלב שהוא חשד שאני מעריצה את בית"ר ירושלים, ימח שמן של המלבישות! הוא בטח לא היה חושד בזה אם הן לא היו שמות עלי את הדברים הנוצצים הזוועתיים האלו!
הצילומים התארכו והתארכו והתארכו... זו התוכנית הראשונה וכל הנסיונות היו עלינו.
זה היה סבל בל יתואר בשלב מסויים.
אחרי שעות ארוכות בעמידה על עקבים שיחררו אותנו. מיהרתי לדגמן בתלמה ילין לקבוצת אנימטורים. היה מורה חדש מדהים, אחד מהאסכולה הקלאסית שיודע ללמד מצויין.
מאוד נהנתי רק שהייתי כבר תשושה והשיעור היה בסיס על יציבה ומדידות והייתי צריכה גם שם לעמוד כל הזמן. למזלי הפעם ללא העקבים וללא שמלת הערב המעיקה, אך גם בעירום כבר היה לי קשה לעמוד, החדר היה ללא חלונות והכיתה היתה מלאה ולחץ הדם צנח וכמעט התעלפתי.
הפעלנו את המזגן כדי לשפר זרימת אוויר, אז נעמדו לי הפטמות בטירוף מהקור, אבל גם לחץ הדם עלה קצת והצלחתי לחזור לתפקוד מלא. המורה הבטיח לי שבשבוע הבא אוכל לדגמן בישיבה וזה שימח אותי אבל לא פתר לי את הבעיה. זה היה קשה, כואב והייתי תשושה.
לקח לי נצח להגיע הביתה כי האוטובוס לא בא טונות זמן, וכשהגיע עצר בכל תחנה.
בבית אכלתי משהו והתיישבתי מול המחשב כי הייתי חייבת לשלוח כמה מיילים חשובים, ולא הייתי מסוגלת לקום כדי ללכת להתקלח.
עוד מעט אני אקים את עצמי בכוח ואזחל לחדר האמבטיה למקלחת חמה וארוכה ומשם למיטה.
מחר השכמה ב- 6 בבוקר, נסיעה לצפון לאכזיב, משם לדאנג'ן ולעוד מסיבה.
מחרתיים אני לוקחת הפוגה!
לפני 17 שנים. 31 במאי 2007 בשעה 21:20
