אחרי שבוע מתיש ביותר שכלל הרבה עבודה, נסיעות, מתח מכל מיני סיבות, עשיתי לעצמי יומיים חופש.
חזרתי מהעבודה בשישי בלילה בשעה מטורפת כי הלכנו לאיבוד בגלל שילוט דפוק באחד המחלפים. כך שבאותו יום התחלתי את הבוקר באכזיב וסיימתי אותו כמעט בירושלים למרות שהייתי צריכה להגיע רק לשהם. התברברנו די הרבה והדלק כמעט נגמר וכשהנורה האדומה הבהבה בטירוף הלכנו לאיבוד בפתח תקווה אבל שם לפחות מצאנו תחנת דלק עם תדלוק עצמי והיה לנו דלק להתברבר עוד קצת עד שמצאנו את דרכנו הביתה.
שבת נשבעתי לעצמי שאני לא יוצאת מהבית וכך היה. גם אתמול ביליתי בשקט שלי עם עצמי.
עבדתי קצת אבל רק מהבית, טלפונים ומיילים וכאלה. לא התחשק לי לצאת.
יומיים של עירום, שקט נפשי, זמן לעצמי...
הייתי צריכה את זה!
עכשיו אני צריכה לצאת לסידורים בעיר.
היורש של הדירה שאני גרה בה התקשר סוף סוף. הוא נשמע רגוע ונחמד עכשיו.
כנראה כל העצבים שהיו לו בשיחות הקודמות נגרמו מאבא שלו ועכשיו יש לו סוף סוף קצת שקט.
אני יכולה להבין אותו, לא קל לטפל בזקן חולה וקצת דפוק בראש. עם כל הכאב של לאבד אבא, בטח זו גם הקלה עבורו. הזקן היה די מחורפן לקראת סוף חייו.
סיכמנו שאפקיד לו את הכסף של החודש שעבר בחשבון וגם בחודש הבא, ובהזדמנות הוא יקפוץ לראות מה מצב הדירה לראות אם יש משהו לעשות שאבא שלו לא עשה. זה היה ממש נחמד מרגיע לראות שיש עם מי לדבר עכשיו.
אני גם צריכה להצטלם לתעודת זהות החדשה, שעוד לא הוצאתי (כן, הייתי עייפה ועצלנית, פעם ב... מותר לי!) ולהביא את הסורק/מדפסת/פקס שלי שאני כבר מתה לשחק עם זה, נכון שקניתי את זה כי אני צריכה את הדברים האלו לעבודה, אבל זה גם כמו צעצוע בשבילי. אני מתה על דברים שאפשר ליצור איתם.
ואסור לי לשכוח לעבור גם דרך הדואר, יש לי גם שם סידורים דחופים.
ולא בא לי להתלבש אפילו.
החופש הזה של להיות בבית, בלי כלום, כזה כייפי!
אני עומדת מול כל הבגדים היפים שלי ולא בא לי ללבוש שום דבר!
אבל אין ברירה, ואני אזרוק על עצמי איזו שמלת קיץ לא חונקת מדי, ואלך לעשות את הדברים שצריך לעשות, ואח"כ אחזור הביתה, אפטר מהבגדים ואמשיך להתבטל בהנאה, עירומה על הספה עם ספר טוב ביד.
עירומים
======
ביצוע: שחר אבן צור
מילים ולחן: שחר אבן צור
אני מעיל בארון תלוי על קולב
מתעורר משנתי עם קיצו של הסתיו
את גופיה לבנה חדשה במדף
שוכבת מקופלת בין כל האחרים
יש לי כמה כפתורים
אבל אני מוכרח אלייך להיפתח.
להתחבא, לכן נגזר עלי להתחשב באחרים
חבל שאי אפשר ללכת ערומים
חבל שלכולם יש את אותם בגדים
חבל שאי אפשר ללכת ערומים.
חיים ללא דימיון, חיים בתוך ארון
יש כמה מכנסיים שקפצו מהחלון
היזהר, מאוד מהר תמצא את עצמך תלוי על חבל
אחרי שטיפת מוח, מחזיק אטב בכל הכח.
להתחבא, לכן נגזר...
מה שלא נחשוף כולנו באנו מהקוף
אני ואת שוכבים על החוף
ים כחול, צלחת מלאה, בננות צהובות
היה לי נעים מאוד להכיר
בואי נתפשט, אין מה להסתיר
כמו אדם וחווה כמו ילדים
בלי מותגים, פשוט עירומים.
להתחבא, לכן נגזר...
לפני 17 שנים. 4 ביוני 2007 בשעה 7:29