וניל עם פיצפוצית

לפני הרבה מאוד זמן כתבתי פה בבלוג משהו שהיה בי ורצה לצאת, על האיש שלי:

האיש שלי
======

(פורסם לפני 786 ימים ב - 22 במאי, 2005 בשעה 02:06)


האיש שלי מצייר במילים
לא מילים ריקות, מילים מלאות ועמוקות
מילים שמאחוריהן יש מחשבה ורגישות ועומק בלתי נדלה

הוא מרתק אותי, מצחיק אותי ומאתגר אותי בכל פעם מחדש

לאיש שלי יש מבט צוחק בעיניים, גם כשהוא הכי רציני בעולם

יש בו את החוכמה העתיקה הזו והיכולת לשמור על האיזון גם ברגעים קשים

לאיש שלי יש את החיבוק הכי גדול
והוא תמיד יודע מתי הרגע הנכון לגעת
ואיך
מתי נכון להרגיע
ומתי נכון לרגש

הוא מפתיע אותי במתנות קטנטנות שהוא יודע שאני אוהב
וסוחף אותי להרפתקאות מיוחדות

האיש הזה מכיר אותי מהרגע הראשון ובעצם - מאז ומתמיד

האיש הזה הוא החבר הכי טוב שלי
השיחות בינינו מדהימות, וארוכות ונוגעות ומרגשות

יחד אנחנו יכולים להיות ילדים ומבוגרים כפי שנרצה

יחד יש לנו את השקט הרגוע הזה רק מעצם הידיעה שאנחנו שם האחד בשביל השני

האיש הזה הוא האיש שאיתו אני רוצה להיות תמיד
להקים איתו משפחה
להזדקן איתו יד ביד

אז נכון שהאיש הזה טרם הגיע
דרכינו טרם הצטלבו
אבל הוא שם
יודע שאני קיימת

ויום בהיר או סגריר או בלילה בכלל
אני לא יודעת מתי וכיצד
אבל בדבר אחד אני בטוחה
הוא קיים
והוא שם

וברגע הכי נכון הוא יופיע
מתוך מסך עשן או ערפל
או מבין קרני השמש
או מבעד לצג מחשב


היום קראתי את מה שכתבתי שוב, לראשונה מזה הרבה מאוד זמן.
רציתי להשוות בין מה שכתבתי פעם למה שאני מרגישה כיום כלפי הקאובוי שבחיי.
זו היתה מעין הוכחה שכזו לכך שזה הדבר האמיתי, והכי מצחיק, הוא שאנחנו מכירים קצת מלפני גיל 19, ותמיד נשארנו חברים טובים גם כשהוא היה בקצה השני של העולם, גם כשהיה נשוי, גם כשהתגרש, גם כשהייתי במערכות יחסים וגם כשהייתי לבד. בצורה זו או אחרת הוא תמיד היה בתמונה, קרוב או רחוק, הוא היה שם בשבילי תמיד.
ויש בו את היכולת הזו לרגש במילים ולרגש בשתיקות, להצחיק, לאתגר, להחמיא.
המבט שלו תמיד מחייך, גם כשהוא מדבר על משהו הכי ברצינות, הוא תמיד הפתיע אותי בהפתעות קטנות ומקוריות כמו הבורג או הפרח שעשה מחוט ברזל קצת חלוד, והיום הוא מפתיע אותי בהודעות SMS מקסימות מדי פעם. ואין ספק שאין אדם שסחף אותי להרפתקאות מטורפות יותר ממנו!
הוא מרגיש אותי בלי מילים, והוא תמיד שם בשבילי, גם אם הוא רחוק או נעלם.
וזהו האיש שכבר 15 שנה בחיי ונראה שיהיה שם לפחות 15 שנים נוספות, האיש שאיתו אני רוצה להקים משפחה, גם אם זה בלי חופה כדת משה וישראל, ולא רק שהוא הגיע לחיי כבר מזמן, נראה שהוא הולך גם להשאר...
ובדרך לא צפויה מטלפונים פעם בחצי שנה או יותר, היחסים הפכו לשיחות יומיומיות של שעות, לחזרה שלו לארץ אחרי שנים ממושכות בחו"ל, רצון לילד/ה משותף/ת, רצון להיות משפחה בדרך שמתאימה לשנינו.