עוד מעט היא תגיע, מתוק שלי. אתה מכיר אותה כבר הרבה זמן ויודע אילו מבטים היא לוטשת אליך, עד שאתה קצת נבוך. אתה נבוך, כי היא חברה שלי, חברה טובה. אתה אפילו יודע שזה אולי קצת יותר מסתם חברה טובה, כי לפעמים אני קצת משתמשת בה. אני זוכרת את המבט ההוא שלך כשראית אותה יורדת על ארבע אל בין הירכיים שלי ויונקת את מה שלפעמים נדמה לך ששייך לך. אתה יודע שזה לא שייך לך, נכון? זה שאתה שייך לי לא אומר שאני שייכת לך, זה בלבול אופייני אבל מטופש. בכל אופן, גם הפעם היא תבוא, ואתה תכין לנו את המשקאות ותשב ממול בולע קצת רוק ומתבונן בה ובי. אבל היום יהיה ממש נחמד אחר כך. אחר כך היא תהיה צעצוע. צעצוע שאני אלמד אותך איך משחקים בו. אתה רוצה לשחק בו יחד, קטן שלי? קודם אני אראה לך, ואתה תלטף את השיער החלק והבהיר שלה, תתבונן אל תוך העיניים הכחולות שלה שהופכות כהות בגלל הכאב שאני מזריקה לתוכה, מייללת קצת חלושות בגלל מה שאני עושה לה. אחר כך אני אתן לך לנסות. לא לא. לא חמוד, לא להפסיק כשאני מספרת. ביקשתי לא להפסיק עם הלשון בין הבהונות עד שאני אגיד, נכון? תמשיך חמוד, אתה חייב להקשיב לי תמיד, זה חשוב.
לפני 13 שנים. 14 באוגוסט 2011 בשעה 23:09
