לפני 17 שנים. 1 בנובמבר 2007 בשעה 13:14
היום התקשרה אליי.
בעודה מביטה בי מבעד לדלת הפתוחה אמרה בשיא הטבעיות:
ארנון, אני קצת עמוסה בעבודה היום. תביא לי צהריים?
השאלה הייתה מסוג השאלות האלה שברורה התשובה להן.
אינטונציית קולה שידרה זאת בבירור.
התאפקתי לא לומר כן גבירתי.
תחת זאת עניתי: בכיף.
תרשום! פקדה והכתיבה לי את פרטי ההזמנה.
תהייה כאן בשתיים. אל תאחר!
(המשך יבוא. אני מקווה).
