שניים קוטג'

הבוקר היא התקשרה וביקשה את המסנג'ר שלי.
דאג שיהיה פתוח כשאתה בחדר, דרשה.
מדי פעם ארצה להשתעשע בך, הוסיפה.
היא יושבת מטרים ספורים ממני. מחוץ לחדרי.
אני יושב בחדר משלי. היא יושבת עם מזכירה נוספת בלובי שלפני החדר שלי. לא בחדר משלה.
עם התפתחות הקשר הזה בינינו התהפכו היוצרות.
אני לכאורה הבוס והיא לכאורה המזכירה.
אני לכאורה חופשי בחדרי והיא לכאורה מוגבלת בלובי.
ממקום ישיבתה היא מביטה בי.
מרגיש לפעמים כמו חיה בכלוב כאשר היא השומרת בפתח, המתבוננת בי, המפעילה אותי.
"קום" הכתיבה לי השורה במסנג'ר.
"תמשיך לעבוד כך" הורתה לי.
בזוית עיני הבחנתי בה מוודאת שאכן אני עומד.
המשכתי להקליד על המחשב כאשר אני כפוף. נסו זאת לאורך זמן. לא קל.
"שב" הורתה לבסוף.
התיישבתי, נושם לרווחה וזוקף את הגב הכואב.
"קום" ירתה לאחר כמה שניות.
קמתי מופתע.
"שב" - פקדה שוב לאחר כמה שניות.
"קום"
"שב"
התעללה בי כך לאורך כמה דקות. קום, שב, במחזורים של כמה שניות.
יכולתי להבחין בה נהנית. חונקת צחוק.
"משוחרר, צעצוע" כתבה לבסוף והתנתקה.