לפני 16 שנים. 22 ביולי 2008 בשעה 19:38
השמות מתחלפים,
הפרצופים נשארים.
הפרצופים מתארכים, מזדקנים ומתבגרים,
אבל המחשבה נשארת תמימה.
המחשבה מתעצבת, מתגמשת, נפתחת ומקבלת דברים חדשים,
אבל הגוף נשאר הרחק מאחור.
הגוף מושפע, נמשך. לוחצים עליו הלאה והוא מציית ולא נע. הכאב גובר וההנאה מוכפלת,
אבל הלב ישן.
את הלב אי אפשר להעיר,
לא משנה מה משתנה.