אדון לעצמי

לפני כשבוע היה לי חזון. על סף ההירדמות, איך שהמח מרפה מחיי היום היום ומתחיל לנדוד, אבל רגע לפני שממריאים, אז ראיתי אותה בעיני רוחי;
היה לה כל מה שאני רוצה ותמיד חלמתי שיהיה לי. היא יכלה לספק בו זמנית גם את מאוויי הוניליים שתמיד חלמתי להגשים, וגם את הפנטזיות הבדס"מיות הנפלאות ביותר. יכלתי לעשות בה כרצוני, לשתף את מי שרציתי בה, ומי שלא לא היה יודע דבר.
אלו היו דקות של אושר טהור, שהשאירו את אותותיהן בי למשך לפחות יומיים לאחר מכן.
אך לצערי, בחלוף שבוע, התפוגג לו החיזיון. המושלמות הפכה לבלתי מושגת. השאפתנות פינתה את מקומה לאדישות והחלום נשאר בגדר זכרון בלבד.
לכן, שואל אני אתכם, הו מלומדים ומגשימי חלומות שכמוכם, איך אחזיר לעצמי את העוצמה והנחישות בהן נחלתי בדקות הבודדות הללו על סף שינה לפני שבוע, וכעת בעירותי אבדו להן לחלוטין? אני כל כך רוצה אותה, אך מתקשה לראות אותה מתגבשת אל מולי, את פינת האביזרים הבדס"מית הנפלאה שאקים בחדרי הקט.