ללא כותרת

שמות.
לא זה לא פוסט על סקס. פתאום במקום להמשיך לעבוד אני בורחת לכאן ואפילו אין לי כל כך מה לכתוב.
איך המרגש הוא שאל הבוקר ואני עניתי אין מרגש.
זה לא טוב הוא ענה ואני עניתי זה מצוין אבל בלב ידעתי שהוא צודק. אני צריכה למצוא איזון בין להרגיש יותר מדי ללא להרגיש בכלל.
היום שעבר מרגיש כאילו עברתי תוכנית ארוכה במכונת כביסה ויודעת שעוד צפויות לי אי אלו שעות עבודה. כל רגע ורגע נתון הייתי צריכה לחשוב וכעת כשאני כותבת זוהי המנוחה.
מוזר כמה רציתי להגיע לנקודה הזו שבה העשיה לכאורה מספקת כדי לגלות שרק לכאורה. טפו טפו טפו אני מכה על ראשי כדי לא להביא את המזל הרע. באמת אני משכנעת את עצמי בפעם המי יודע כמה. העבודה יותר ממספקת. הלימודים גם כן, אני מרגישה שהמוח עובד באופן שהייתי רוצה אלא שהלב הפסיק להרגיש.
אבל all in all טוב לי. מי היה מאמין.