ללא כותרת

אפילו את עצמי אני משעממת כעת. שום אירועים שאני יכולה לספר עליהם, שום מסיבות סוערות שום מערכות יחסים שמשתברות על סלעים כמו גלים, שום דרמות בחיים.
שגרה.
מבורכת.
מעייפת, מפרה, מטעינה, מתישה, מלמדת, סוחטת מרתקת אבל שגרה.
אני שברחתי כל חיי משגרה, כשכל פעם שהגעתי לנקודה שבה נדרשת התמדה כדי להפיק תוצרים מהדרך הארוכה בחרתי להתחיל אחת חדשה, אני מנהלת שגרה. נכון לא בריאה ממש ולראיה יעידו החברים שישבו היום סביב השולחן לארוחת ערב שצחקו על מה שאני מגדירה שגרה. אבל עבורי זו שגרה. שגרה היפר אקטיבית מה, אבל עדיין שגרה. עבודה לימודים עבודה לימודים ובין לבין נקודות אור מהגברים שבחיי וקצת מחברים.
אני חייבת להתיר את המתח שבתוכי שנצבר במשך יום שלם של עשיה באמצעות מילים כדי שאוכל באמת לנוח וללכת לישון, אני מתירה כאן באמצעות המילים את הווית קיומי ותוך כדי קריאה אני מתמלאת פליאה על המקום שנרקם פה שחור על גבי לבן לעומת אותו מקום שהיה לפני שלוש שנים. כמו מעידות האותיות הקטנות על השינוי שחל.
היי אני, כן אני, ממש אני, מתמודדת לא רע בכלל עם שגרה.
מי יודע אולי בסופו של תהליך אוכל גם להתמודד עם השגרה שבזוגיות ואף להנות ממנה.