ללא כותרת

הייתי ממש עייפה נפשית ופיסית.
שום דבר לא הלך כמו שרציתי. למרות שתחושות הבטן שלי לחשו לי ששום דבר לא ילך כמו שאני רוצה לא הקשבתי לעצמי וכל מה שנותר לי לומר לעצמי זה בפולניות מושלמת "אמרתי לך".

למרות ובגלל שהתוכניות האחרות התאיידו - כשאמרתי לו, ככה בספונטניות שאני רוצה סרט, הוא הציע קפה. עד שהוא הגיע, הספקתי להירדם על הספה ובחוסר רצון בולט ניערתי מעלי את קורי השינה החטופה ויצאתי אליו. פתאום חזרתי להרגיש הכי סקסית בעולם.

תל אביב קצת לפני חצות, בדרומה של עיר, בית קפה שאני אוהבת עם משב רוח רענן ושתי נרקומניות שביקשו פרוטה. דיברנו על הכל ופעם ראשונה שסיפרתי לו איך התגלגלתי לכאן.
אחר כך שוטטנו בינות לסיפורים שלי ושלו, חלקם אנחנו כבר מכירים ורק ביקרנו אותם שוב כדי לסגור מעגל. שתינו קפה שמשאיר אותי עכשיו ערה והרגשתי בבית. כמו שאני תמיד מרגישה איתו.

לפעמים מבלי בכלל להאמין, אני מודה לאלוהים על הדברים הקטנים