כלוב של זהב

כאילו היה שם,
באוויר,במוחה,במחשבתה ובגופה,
והיא כמעט קרובה אליו..
קולו הדהד בראשה שוב ושוב..
"בקרוב...כשכוחי ישלוט בנשמתך..
הכוח שלי עלייך הולך וגובר..
בקרוב מחשבתך,ונשימתך יהיו שלי".
..
והיא אט אט מגיעה אליך...בגופה ובנשמתה..
הכמיהה שלה עוד בראשך.
אט אט כמו שטה אליך
דרך קשה..לאהבתך ,להגנתך,אליך..
היא כמעט שם..כמעט מועדת..
מפרשת את הסימנים שאתה משאיר לה..
הוא עומד שם...ניצב מולה.מושיט לה את ידו..
היא מושיטה לו חזרה.
כמו לוקח אותה אליו..
עוטף אותה בגלימתו
הפחד שנראה בעיניה ...החשש הלא נודע..
והיא..שם עטופה תחתיו..בתוכו,נתונה לעוצמתו הרבה,
לכוח שלו עליה..
והיא...לאחר הדרך הקשה...סוף סוף נכנעת, היא לא שלה יותר.
הוא עטף אותה בעצמו.