לפני 16 שנים. 9 בינואר 2008 בשעה 22:26
האדון שלי אומר שאני בכיינית.
אולי אני באמת בכיינית (not that there's anything wrong with that), אבל נראה לי די אכזרי לשלוח אותי לריצה של חצי שעה לפחות בטישירט בלבד. בקור, בלילה, ועוד כל יום עד להודעה חדשה.
ועל מה? על זה ששכחתי לכתוב לו הבוקר מייל שמפרט את האורגזמה של אתמול.
עוד תמורה שקיבלתי היא שעכשיו צריכה להתחיל batch חדש של מיילים יומיים, המפרטים את העונג הצרוף שאני חווה בריצות הגיהנום מהכפור.
שונאת עונשים. גורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה ומטומטמת שלא יודעת אחריות מהי. ומה שמדהים זה שאני לא מקבלת אותם בקלות. באמת כמו ילדה קטנה. מתעצבנת עליו. שונאתתת אותו על שמתעלל בי. והכי סובלת מזה שמהעינוי הזה בדיוק, מלראות אותי מתפתלת כדי לקבל את זה, מזה הוא שואב את רוב ההנאה שלו.
