לפני 16 שנים. 11 בפברואר 2008 בשעה 22:07
בתחילה היתה פנטזיה תמימה, של זה שיקח אותי אל מחוזות בהם קורה מה שהוא רוצה (וזה היה אז מאוד ונילי). שיסחוף אותי אל מערבולת של תחושות, שיצית בי להבות של תשוקה.
זה התפתח לסקרנות לגבי שילוב של כאב מתון ומנוטר כפורפליי קינקי נעים.
בהמשך - די לאחרונה - זה הפך לחקר התחושות הקיצוניות, במקומות בהם מפסיק להיות לי עונג ישיר, כשמתעללים בי.
היום, 11.2.08, מכריזה רשמית על הפיכתי למזוכיסטית (יש דבר כזה הפיכה ל...? דיון מעניין - האם מזוכיסטיות היא תכונה מולדת או נרכשת... טוב, עושה רושם שאני בדרכי להעלות פוסט גם בפורום המתבקש). היום רציתי שיכאיב. התחרמנתי מהכאב. אהבתי אותו. רציתי עוד. ביקשתי מצוקה. התרוממתי ממנה. הפרצוף הזה שמאפיין אותו כשמכאיב לי, ההבעה של העונג מההתפתלות... היום אני לבשתי כזו הבעה. איזו חווייה מטלטלת.
