לפני 16 שנים. 14 במרץ 2008 בשעה 13:26
אז הנה, זה קרה. לא ייאמן, אבל זה קרה.
היינו אתמול במסיבה. שייח בדואי ושפחתו.
הרגשתי, ועודי מרגישה, כמו ילדה קטנה שלקחו אותה לחנות ממתקים.
הרגשתי שהעיניים שלי (שהיו הדבר היחיד החשוף בי בערך) פעורות כל הזמן.
עסוקות בלהפנים את כל מה שראיתי.
פעם ראשונה במסיבת פטיש.
המוחצנות של הכל היממה אותי.
אני, שמחשיבה עצמי לבעלת ניסיון, לאחת שקשה להפתיע אותה, אני היום מרגישה חסודה.
אנשים נטולי כל עכבות ביטאו את התשוקות שלהם ליידי, לייד כולם, וזה טבעי. זה לא הזיז לאפחד.
ואני בוהה באימג'ים, מתחרמנת, נצמדת לאדונשלי.
קטעים.
ולראות אנשים. לחבר ניקים לפרצופים.
הכל הפך לאמיתי יותר. מהחיים, לא רק מהוירטואל.
אדוני הציג אותי בפני מכריו, וקיבלתי חיוכים ומבטים תמוהים.
במקום כלכך חשוף, אני כלכך מכוסה. תחפושת, נו. הכרחי.
היה לי ממש מדהים.
תודה אדוני 😄
