Realitivity

כבר אי אלו שנים שאני "סוחבת" מספר חברות עוד מימי ביצפר. חברות ילדות.
עם חלוף השנים, החבורה שלנו הצטמצמה לכדי מספר חברות בודד שנשארו גרעין חזק, חברות נפש.
החיים של כל אחת לקחו אותה למקום אחר, פיזית, סטטוס-ית ומנטלית. אבל החברות שרדה את כל אלו.
חברות שליוו אותי בדרמות של חיי, חברות אותן ליוויתי אני בדרמות של חייהן. ועודנו מלוות זו את זו. בערך...
על ה"תחביב" שלי הזה לחברות לא סיפרתי מעולם. גם בגלל אופי התחביב וגם בגלל אופן המימוש שלו.
וזה חתיכת דבר להסתיר.
באופיי אני אדם חולק. לא יכולה לשמור בפנים. יותר מזה, אני ח ו פ ר ת. מתעמקת ומנתחת. מתפלצפת עד כאב (...).
ודווקא פה, כשמצטבר לי כלכך הרבה על מה לחפור, אני לא נעזרת באלו המכירים אותי הכי טוב. אני מרגישה שאת הפן הזה שבי הם לא יוכלו להכיר באמת טוב. מזה הם יירתעו. זה יגרום להם לחשוב עליי אחרת, לרעה.
להתגבר על האופי שלי אני לא יכולה, אז אני חולקת דברים עם חברות וירטואליות שדגתי לי בפינצטה בביצה הסרוחה הזו.
ואני חולקת דברים בבלוג, עם קהל אנונימי של מאונני מקלדת כמוני.
חברות הנפש שלי לא חולקות איתי משהו שהפך לחלק לא קטן מהווייתי. מוזר.