לא מבינה אנשים, בחיי שלא.
איפה הכבוד לשייכות?
מספר פעמים כבר פנה אליי, כשהיו 'פרודים'.
אמנם למטרת החזרתה אליו, אבל זה לא משנה.
פנה אליי כשידע שיש לי אדון, וזה לא מכובד.
סירבתי לו בנימוס, ואחר כך קצת פחות בנימוס כבר.
הפסיק.
בינתיים העניינים אצלם חזרו לשיגרה.
היום היא מצלצלת אליי. הקול שלה רועד, בקושי מוציאה מילה מהפה.
חשבתי שקרה משהו נורא.
ניסיתי לדובב, ומן הון להון אני מבינה שהיא איתו, באמצע סשן, ושהוא דרש שתצלצל.
שזה מוזר ומעצבן כשלעצמו.
מה אתה משתף אותי בסשן ללא ידיעתי?
מה אתה שם אותה במצב בו היא בוגדת באמון שלי אם לא מצייתת לך?
בשלב מסוים בשיחתנו הוא התערב בשיחה ואמר משפט שלא ייאמר.
ולי עלה הדם לראש, ובזה נגמרה השיחה.
ישר טלפון לאדוני. אדוני השליו והרגוע, שגילה את המרוקאי הפנימי שבו.
מ ש ו י י כ ת. אני משוייכת. איך אני אמורה לכתוב את זה כדי שיתחילו להתנהג בהתאם?
איפה הכבוד לשייכות?
האם תצפה מאחרים שיתנהגו באופן דומה עם שפחתך?
אז אני חושבת עליה.
מה היא אמורה לעשות במצב כזה?
מה הייתי עושה אני?
יש מצבים בהם שולט פשוט לא אמור לשים את הנשלטת שלו.
דילמה מוסרית בה כל פיתרון בו היא נוקטת, הוא לא מספיק טוב.
אני מניחה שנשוא הפוסט הזה יודע שמדובר בו.
אני מנצלת את הבמה הזו כדי לשלוח לך מסר בלתי מתפשר.
אל תפנה אליי יותר. חצית את הגבול כבר מזמן.
מה הקטע הזה של אנשים פה?
איך הייתם מרגישים אם זה היה קורה לנשלטת *שלכם*?
לפני 16 שנים. 6 באפריל 2008 בשעה 17:40
