X חברתי הטובה. איך היא מצחיקה אותי.
ל-X סיפרתי על מעלליי לפני די הרבה זמן כבר. ידעתי מראש איזו תגובה אקבל ממנה, אבל הנפש האקסביציוניסטית שלי לא התאפקה.
וקיבלתי את התגובה לה ציפיתי כמעט בדיוק: תדהמה ושיפוטיות. מבחינתה ביום בו הוצאתי את קצה אפי החוצה קברתי את מערכת היחסים עם בעלי.
מאז היציאה מהארון השתדלתי לא לספר יותר מדי, ואם היא לא שאלה לא נידבתי מידע. סיפרתי ראשי פרקים. וזה מלווה את מערכת היחסים שלנו ברקע.
וכיום, X היקרה מבצעת מעללים בעצמה. בחיים לא הייתי מאמינה.
ויותר מזה, פתאום עכשיו היא מתעניינת: משימות, עונשים, סיטואציות. מבקשת המלצות על צימרים. חולקת בלבולים ומ ק ש י ב ה לדבריי.
אנבליוובל.
וזה גורם לי לתהות תהיות עמוקות. על נישואין, על מחוייבות, על שיגרה, על שחיקה, על זה שאין דבר כזה (טוב, אולי יש אבל זה כלכך נדיר, כלכך כלכך נדיר) התאמה מושלמת, על הקושי הבלתי נסבל לעשות תיקונים בחיים, על הקלות הבלתי נסבלת למצוא קיצורי דרך... ועוד...
פפפפףףףףףףףף
לפני 16 שנים. 15 ביוני 2008 בשעה 18:41
