הימים מתקצרים לי. הם עוברים כלכך מהר.
מדהים איך זה שכשקטנים, כל יום הוא כלכך ארוך.
הזמן בין יומולדת אחת לשניה נדמה כמו נצח.
וזה כשישנים 12 שעות ביום.
וכשמתבגרים, וזמן השינה דווקא קצר (אם מישהו מוכר לי 7 שעות שינה בלילה אני קונה - ועכשיו), פתאום הזמן רץ.
פתאום אין זמן לכלום.
פתאום השבוע טס.
פתאום שוב יומולדת (רק אתמול היתה, איך שוב?!).
וילדים. כשיש ילדים זה ממחיש את העניין כלכך טוב.
הקלישאות הלעוסות של ההורים מוכיחות עצמן כנכונות שוב ושוב.
רק אתמול נולדה.
רק אתמול, וכבר היא כבר הולכת לישון אצל חבר.
מסיבת פיג'מות.
אלהים ישמור.
כשבסקירה התגלה לנו שזו בת,
נ' השתבץ.
אני זוכרת שאמר שכשתגיע לגיל 14, הוא יפסיק לישון בלילות. מהלחץ.
ועכשיו עוד אין לה שש אפילו.
אבל לישון - הלילה - לא באמת הצלחנו.
זה לא פייר.
זה עוד לא אמור לקרות.
היא עוד תינוקתתתת.
הזמן עובר לי מהר מדי.
לפני 16 שנים. 28 ביוני 2008 בשעה 18:21
