לפני 16 שנים. 16 באוגוסט 2008 בשעה 7:27
ואמא אומרת שככה אנשים
כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים
מן תכונה שכזו שתמיד מדהימה אותי כשאני מתבוננת בעצמי מבחוץ, ותמיד כלכך ברורה לי בהתבוננות מבפנים.
לא מסוגלת לנתק, לא מסוגלת להתנתק. תמיד הייתי כזו. מושכת את הסופים.
וכשברור שהסוף כבר שם, ואני בכל זאת לא מסוגלת לנתק סופית, משאירה את המשימה בידיי הצד השני,
שם זה כבר מתחיל לגרד את הפאתט.
אבל זה מחול שלי. אני הכוריאוגרפית. ובאיזהשהו מקום, אני אפילו מתגאה ביצירה שלי.
בוחנת אותה על פי הגמישות שהיא דרשה, על פי הוירטואוזיות ההתנהגותית, חילופי הכוחות המאוד ברורים.
את זה אני לא מסוגלת להסביר, אבל יודעת לומר שזה נעים לי.