מעניין מה יהיה בנסיעה הזו. מרגש ומפחיד.
כל הזמן עייפה; משהו עובר עליי.
בזמן האחרון מינון הבקשות לתינוק חדש עולה ועולה. אני כבר לא משוכנעת שאני לא רוצה.
לפעמים אני מוצאת את עצמי נהנית לגרום סבל. נהנית להטיח אמיתות צורבות בפנים, ולאו דווקא מכוונה טהורה לייצר מודעות המומה, אלא גם מכוונה להקטין. זה גורם לחזה שלי להתנפח (נו, לפחות משהו אחד:) ).
איך היא יכולה לומר שהיא לא רוצה ילדים?! נכון, זה לא קל. נכון, לראות אנשים קרובים לך מתמודדים עם אתגרים זה לא בדיוק האפרודיזיאק האיכותי ביותר לרצון להביא ילדים. אבל בכל זאת, קצת משמים, קצת עצוב, להכריז על רצון בעריריות.
אני אוהבת מתוק. אוחחח, אוהבת מאוד מתוק. והנה הגיעו החגים, ולי אין שום בעיה רפואית שתגרום לי לא להשמין (שיט!!!). מה שאומר שאולי הגיע הזמן לעשות החלטה ולהתחיל לזוז שוב.
לפני 16 שנים. 27 בספטמבר 2008 בשעה 6:54