עם הרגישות שלי לשינה, שגם ככה מוגבלת בנסיבות החיים שלי, אני ממש מתפלאת שזה קרה.
מי היה מאמין בכלל שאהיה כלכך שלווה לגבי זה, כלכך בקבלה.
גם ככה הרגשתי על הפנים אתמול בערב. כל מה שחלמתי (בהקיץ) עליו היה לשכב; לישוןןןןן.
ויצא שלא הלכנו לישון כלכך מוקדם. בקושי 7 שעות שינה נשארו לי עד יום הלימודים המפרך הבא.
ופתאום באמצע הלילה *הוא* החליט שהוא חרמן. ומאמצע שומקום, פשוט הניח עליי את כף היד שלו על כל כובד משקלה. עליי=על הדגדגן שלי.
ומתוך שינה איכשהו נעניתי למגע הזה. היה לי נעים. וככל שנהיה לי נעים זה הניע אותו להתעלל בי. ככה. משומקום.
אחרי איזה עשרה סיבובים של כמעט גמירה ולא, הוא החליט שהספיק לי, ונתן לי מה שצריך...
היה מגניב. מאוד. ואני עדיין בהלם מזה שלא הבעתי (ועוד יותר, שאפילו לא חשבתי בכיוון) התנגדות. שנתתי לו לקחת לי את השינה כאילו היא שלו. אני כנראה באמת מתגעגעת לקצת שליטה...
לפני 16 שנים. 28 באוקטובר 2008 בשעה 14:15