לפני 15 שנים. 30 בנובמבר 2008 בשעה 19:17
היתה לי היום פגישה שחיממה לי את הלב.
חברה ישראלית, בת של ענקית בינלאומית, שבפני עצמה אינה קטנה, ממונכלת על ידי אישה. ואיזו אישה! לא הסטריאוטיפ המתבקש של ביצ'ית מפוצצת טסטוסטרון שרודה בעובדיה כמו אחרון הדיקטטורים. לא, ממש לא. אישה מ-ק-ס-י-מ-ה, בת חמישים פלוס (נראה לי), חייכנית, בטוחה בעצמה, חברמנית... איזה יופי!
הופתעתי, וההפתעה הזו היתה לי טובה. במקביל, התעצבתי באותה מידה. התעצבתי שזה עדיין מפתיע ומרומם רוח כלכך. התעצבתי על כך שהיה לי קצת ברור מראש שאם זו אישה אז צריך לצפות לשדה קרב ולא לפגישת עבודה עסקית ידידותית.
איי איי איי, איזה פמיניסטית נבנית לי פה.
ובכל זאת, השעה 21:10, והאח הגדול כבר על המסך (אני בשוק שכתבתי פוסט תוך כדי במקום לצפות!). די לתהיות הפמיניסטיות, היאח לאלחוש החושים הקוגניטיביים 😄
רות, סוף. להיום.
