Realitivity

שונאת שמתעסקים לי בשיער. שונאת.
גם כילדה תמיד מנעתי מאמא את העונג שבלהתעסק לבת שלה בשיער. זה פשוט לא נעים לי.
זו אחת הסיבות לכך שאני לא מבקרת במספרה לעיתים קרובות, זה פשוט לא הקיק שלי (השנייה היא פשוט עצלות).

אבל עצלות לחוד וצבר שערות לבנות לחוד. כשמגיע הזמן, מגיע הזמן. ואחרי שעובר עוד קצת זמן, אני נאלצת לכתת רגליי למספרה.

כשהגעתי היום למספרה גיליתי עובד חדש.
ברוב אדיבותו הוא הציע לסרק לי את השיער לפני הצביעה, אבל אין מצב.
אני שונאת שמתעסקים לי בשיער. סירקתי בעצמי.
את העונש המגולם בהליך צביעת השיער עברתי בדממה יחסית. הספר שלי מכיר אותי. הוא היה עדין.

שעתיים פלוס מינוס אחרי, צריך לחפוף.
שוב, אני שונאת שמתעסקים לי בשיער.
וגם הפעם תיארתי לי בראש תסריט מוכר של מי שעאלכ עושה עיסוי קרקפת תוך חפיפה, אבל בפועל מענה לי את האונות.

הפתעה.

תנועות עדינות, מכילות לי את הקרקפת. מניעות את הראש בעדינות מצד לצד.
תנועות ארוכות ששולחות לי זרמים של צמרמורת בפנים ובעורף.
ונדמה שזה לא נגמר לעולם.
עצמתי עיניים, שקעתי לי לתוך ספייס של תענוג והרפייה.

אשכרה התבאסתי שזה נגמר.





בפוסט הבא: איך התענגתי אצל השיננית ;~}