Realitivity

שלב א': מרמור.
שם זה התחיל. כשא' קיבל קידום. הוא קו?דם, ואני לא. השדים הרדומים התחרותיים בי הקיצו מתנומתם הארוכה. התחושות האלה הביאו אותי לזהות את הרצון להתקדם, ובעיקר, את הצורך בהכרה. הצורך הזה הביא אותי להצהיר על הרצון בקידום מול הבוס שלי. ובשיחה הראשונה על הנושא התחיל המרמור הגדול.

שלב ב': בדיקת הזדמנויות.
שלב שלא קיים אצלי. אני לא יודעת לחפש עבודה, אני לא יודעת להגדיר עבור עצמי תוואי, או אפילו רק את הצעד הבא. עשיתי, כמו שאני יודעת, את המינימום שבמינימום, וביקשתי מחברה אחת בלבד שתטה אוזן אצלה בחברה, אם וכאשר מתפנה שם פוזיציה. אותה פוזיציה לה אני תאבה במקום העבודה הנוכחי ולא מקבלת בינתיים. רק לה סיפרתי. והפלא ופלא, כמו שהדברים האלה קורים לי תמיד, פתאום פונים אליי משם. מן הון להון נקבעת פגישה, ואני מתחילה להפתיע את עצמי. אני מכירה בערך העצמי שלי ואני גם לא מהססת מולו, מבטאת את הרצון שלי (ואפילו מעיזה ללכת צעד אחד יותר). ואז עוד פגישה, ועוד אחת. ובכל אחת מהן אני נחושה וממוקדת. מביטה רק למעלה, ולא נכנסת מזה לסטרס. מתה על זה!

שלב ג': פיתוח ציפיות.
פה אני מתחילה להתנפח ולחשוב שהנה מכלום אני עושה את קפיצת חיי. מתחילה לפנטז על הקידום המשוגע שהולך לקרות, והנה אני כבר בפנטזיות לוטו-סטייל למתקדמים. אני מכירה בכך שאני דורשת הרבה אבל בטוחה שזה מגיע לי, ושהנה זה מגיע.

שלב ד': הכרה.
מקבלת הצעה ונוחתת למציאות. הרבה פחות ממה שציפיתי. כל הורוד שצבע את השינוי הופך לאפרפר ואני לא אוהבת את זה. בניגוד לאני שאני מכירה, זה לא מחזיר אותי שפופה ומקבלת אל שולחן העבודה, זה דווקא גורם לי להתבצר בהכרה שמגיע לי עוד. אומרת לא, ויודעת שזה לא סוף פסוק. מסרבת להצעה ודורשת יחס ראוי.

שלב ה': פחד משינוי.
מנסים לקנות אותי בקטנות, כאלה שמפתות, חלקן מאוד מפתות אפילו. אני נדלקת בקלות וכובה בקלות. אני שונאת סיכונים, ואם כבר סיכון אז שיהיה עטוף בפרמייה גבוהה. מתחילה לפתח זהירות מחשבה. האימפולסיביות שאיפיינה את תחילת התהליך מתחלפת. שוקלת את האלטרנטיבות, הופכת והופכת בהן, טוחנת כל שיקול עד דק. וחוצמזה, כמו שאמאיקרהלי החכמה מכולם אומרת - מה שלא משיגים בהתחלה יהיה קשה יותר לקבל בהמשך. מה שגורם לי להעלות את סף המינימום שלי. הולכת על חבל דק - הרבה, אבל שלא יהפוך ליותר מדי.

שלב ו': שיפור האלטרנטיבה.
הרגע המכריע הגיע - קו פרשת המים. צריך להסכים על הפרטים האחרונים, ואני מצהירה על הדרישות הסופיות שלי. גבוהות יותר, כמובן, ממה שכתוב בטיוטה. מתבטאת בזהירות, נותנת לצד השני להוביל, מנסה ליצור מצב בו הוא מרגיש שהוא יצליח לתת לי את מה שיספק אותי מבלי לוותר על הרבה מבחינתו, win-win. לא קל, לא קל.
שם אני עכשיו.

שלב ז': התחלה חדשה.
האמנם?
נראה לי שכן. נראה לי שזה קורה.