לפני 15 שנים. 23 בינואר 2009 בשעה 13:25
אוקיי, זה מוזר.
באמצע החיים, באמצע השכונה (שלי, לא שלו, שלי!!!!), באמצע הסופר, לא פחות, עומד ומחייך למראי, האדון הראשון שלי.
טוב שהוא לא מכיר את הניק הזה
הקשר בינינו נותק לפני כמעט שנה וחצי. לא ראיתי אותו למעלה משנה. קיבלתי ממנו טלפון לפני כחודשיים המבשר שהוא ומשפחתו עוברים דירה, רחוק. אין בינו וביני כלום כבר מזמן.
ופתאום הוא עומד בסופר השכונתי שלי, שכאמור, רחוק מאוד מהסופר השכונתי שלו.
"היה לי איזה משהו פה לא רחוק", הוא אומר לי, מחייך.
ואני מחייכת חזרה, בערך, ובפנים מתחילה להסריט.
מה יש לו לחפש פה?
מה פתאום להיכנס לסופר, דווקא פה?
הפגישה ההזוייה נגמרה די מהר, מילטתי את עצמי משם ברגע שיכולתי, עם קוצר נשימה.
כל העניין הזה הותיר אותי עם תחושה מאוד לא נעימה של חדירה לפרטיות.
