לפני 15 שנים. 28 בינואר 2009 בשעה 10:30
חיים טובים, חיי בית קפה.
אמצע היום, הכל רוחש מסביב, אני וחברה יושבות בבית קפה על הפוך וקרואסון שקדים (היא), ומיצתפוזים ומוזלי (אני). יושבות, כאילו אין שעונים בעולם, ומפטפטות על ענייני בנות.
אין לי את זה בשגרת חיי. ופתאום אני מביטה סביבי, ומגלה שיש לא מעט אנשים שיש להם את זה בשגרה.
אני לא ממש משוכנעת שזו התנהלות שהיתה מתאימה לי דרך קבע, אבל אין ספק שיש בזה משהו קוסם. לקום בבוקר שלא לתוך מכבש. לקום בלי שגלגלי המוח מתחילים לרוץ שם בפנים. צריך את זה אחת לכמה זמן.
אבל כל יום, זה לא בשבילי. יותר מדי ימים כאלה של שלווה נינוחה ומבושמת והייתי הולכת לפוצץ למישהו ת'ראש.