לפני 15 שנים. 15 בפברואר 2009 בשעה 6:31
מתישהו, בטח אחרי מספר שנים - אם לא לפני זה - זה הופך להיות רגיל, שגרתי.
התשוקה הזו שמתניעה את ההתחלה נעלמת ומפנה מקום למו?כר.
לשהייה הזו הרבה זמן בתוך המו?כר, עמוק בתוכו, יש מחיר.
וכמו שאמרתי פעם על עצמי, אני זקוקה לשגרה כמו אוויר לנשימה, אבל עודף חמצן יכול להרוג אותי מבפנים.
מלא זמן עבר מאז הפעם האחרונה בה יכולנו להיות רק שניים. יחד, לבד, בלי לוויינים למיניהם.
והפעם זה היה במידה הנכונה, ובאופן מושלם.
סופשבוע ארוך של יום ששי ה-13, וולנטיינ'ס דיי (בכל זאת אני גם רכיכה רומנטית) ויומולדת.
ושנינו, רק שנינו.
אוכל טוב, פינוקים, התחרדנות נונסטופ, וסקס. ארוך, קצר, חזק, נעים, מלטף, כואב, תובעני ולא מתנצל.
ובאופן סימבולי למדי, אני עומדת על שיא גרף הבשלות הנשית. נו, ברור.