אני באמת תוהה אם המודעות המזופתת הזו באמת שווה את זה.
ה"לא מודע" ינהל את חייו בצורה לא מודעת, ויבצע את המעשים האופייניים לו, שלא תוך הבנת השלכותיהם, אלא באופן אוטומטי ורגיל. תוצאות מעשיו יפתיעו אותו כל פעם מחדש.
ה"מודע" יאמר, התוצאות צפויות. היה צריך לקחתן בחשבון.
על פניו, נשמע לי כאילו המודעות מסרסת, יוצרת שיעמום. מונעת את הפעולות שהתוצאה הצפויה שלהן שלילית. מונעת הפתעות, כי הכל (טוב, הרוב) ניתן לחישוב מראש.
ובכל זאת, הלא נאמר שמודעות היא רק חצי דרך לפיתרון. החצי השני, הקשה יותר, הוא הביצוע.
ואכן יש את ה'מודעים' האלה, שיודעים בדיוק היכן טמונים הבורות, אבל בכוונה נותנים לעצמם ליפול אליהם בטעות 😄
אפשר לומר שזה מחוסר יכולת לעשות את הדבר הנכון, אותו דבר שלצורך ביצועו יש לגייס כוחות פנימיים.
במקרה שהביא אותי לכתיבת שורות אלה אני לא חושבת שזה המצב.
פה, זה נפילה מכוונת (אם במודע ואם דרך התת-מודע) לבורות.
יש דינמיקות שמו?נעות על ידי סערות. וליפול ב"טעות" לבורות, זה ליצור סערה.
סערה אמנם עלולה להיות הרסנית לעיתים (אבל כבר הו?כחה פה יכולת שיקום בעבר), אבל מה שבטוח, היא מוסיפה פלפל.
ואם לא צובט קצת בלשון, מה הטעם?!
לפני 15 שנים. 6 במאי 2009 בשעה 9:51
