לפני 15 שנים. 6 במאי 2009 בשעה 15:24
כתבתי קודם שלא ברור לי אם מודעות היא ברכה.
כן, היא עוזרת לי להיות אדם ל?מ?ד, לצמוח מטעויות. בזה היא מבורכת, אין ספק.
אבל כבנאדם שניזון - לעיתים - מסערות, בעיקר אלו הפנימיות, המודעות היא לעיתים כרועץ.
היא.. איך נאמר, מקלקלת את הסערות.
מכניסה אלמנטים של כוונה אל תוך מעשים שלפעמים בא לי פשוט לעשות, בלי לחשוב יותר מדי על השלכות. לעיתים בא לי פשוט לעשות, למרות, על אף, לפעמים אפילו בגלל ההשלכות.
סתם כי אני צריכה סערה. זה מזין אותי.
וככל שהמודעות (או השכל הישר, או המבט האינטרוספקטיבי, או איך שתקראו לזה) דומיננטית יותר, כך אני מוצאת את עצמי נמנעת מלייצר סערות. נזהרת. שוקלת. מתייחסת לסיכונים, ולא נכנסת בהם עם הראש.
גם,
כשלפעמים,
ממש בא לי.
כתבתי קודם מתוך טריגר חיצוני, אבל כתבתי על עצמי. תמיד אני כותבת על עצמי.