Realitivity

תקופה קשה לנו.
כל אחד זע באי נוחות במקום האישי שלו, וזה זולג הביתה.
הכל כלכך קצר וחד פה.
אין לי סבלנות לכלום.
יש ערבים שאני מתפללת שתחליט ללכת לחבר או משהו, שיהיה לי ערב לבד.
יש בקרים שמספיק לי לראות את הפרצוף הזעוף (no, not a morning person) שלך בשביל להתכדרר לכדור עצבים פרטי.

ודווקא שם, אני מוצאת איתך שלווה.
שם, כשאתה ספק כופה/תובע ספק מתחנן לסקס, ואני נענית.
נענית לא מתוך רצון ותשוקה פרטיים, אלא מתוך נאמנות דבילית משהו למשפט ההוא שפעם זרקתי לך: "אל תבקש, תיקח".
אז ניצת חיבור ונשטפים המטענים ואנחנו מתפוצצים.

וכשאני חושבת על זה אחרכך, עכשיו, אני מנסה להתחבר לרכות הזו שבי, שנעלמה לאחרונה.
ליישב בתוכי את כל מעגלי אספקת האנרגיה, שיסתנכרנו מול צרכני האנרגיה שלי. לייצר בלאנס.
תקופה קשה לי.