לפני 15 שנים. 14 ביוני 2009 בשעה 18:28
לא יודעת, אני באמת לא מגדירה את עצמי כאדם רגש(נ)י מדי. שומרת על פאסון לרוב. וזה לא בא עם מאמץ, אני פשוט כזו. לא הרבה דברים מפריעים לי באמת, ולגבי מה שכן מפריע לי, לא יודעת אם אלו הדברים ה*חשובים* או לא, מעולם לא עשיתי סלקציה מודעת.
שני אנשים אכזבו אותי השבוע. שניהם מאותה סיבה, פחות או יותר. שניהם לא מודעים לעניין האכזבה. אחד כבר הרגיש את אכזבתי (והופתע לשמעה). השניה טרם. וגם היא תופתע, אני מניחה.
מה שמוביל אותי להסיק שהפאסון הזה לא משרת אותי. לא תמיד.
לפעמים, מיתרים שכן נרעדים בהינתן הפריטה המתאימה, הייתי רוצה שקולם יישמע טוב יותר.
ומי ששם, שומע, שגם יקשיב.
