לפני 15 שנים. 7 ביולי 2009 בשעה 15:18
מקנאה מקנאה מקנאה.
מקנאה באנשים האלה ששקט להם.
שעולמם מתקיים וחייהם זורמים בשלווה וברוגע, וטוב להם עם זה.
אוהבת את הקופצניות שבי. אוהבת את היציבות הבלתי מתפשרת שבי.
אוהבת שאני אוהבת לתבל את החיים היציבים שלי. ושרוגע שליו וידוע לא עושה לי את זה באופן קבוע.
שונאת את זה גם.
היטיבו לתאר את זה ממני. לא נוח לי ב-comfort zone שלי.
צריכה לטלטל אותו כדי להרגיש חיה.
לא יכולה להתכחש לדחף הזה. הוא מזמזם לי בראש ללא הפסקה.
לא יכולה לקיים אותו גם. זה לא מוסרי. מדי לא מוסרי.
ואיפה היה המוסר הזה פעם ואיך יכולתי, ללא נקיפות מצפון בכלל, לעשות ככל העולה על רוחי.
ולמה עכשיו אני שוב רוצה?
ואיך זה שפתאום זה מתנגש לי?
ומה עושים עם זה לעזאזל.
