הגדולה(קטנה) שלי התחילה היום כיתה א'.
צעדה שם, הפספוסונת המדהימה שלי, עם חולצת בי"ס אחידה וחיוך מתוח מרוח על הפנים.
כיתה א'.
יצא לה להיות בכיתה אחת עם די הרבה חברים מגן חובה. הקטנטנים האלה מתיישבים כאילו הם יודעים מה הם עושים, בשולחנות קבוצתיים של שישה, הכל נראה כלכך גדול עליהם, אבל כולם, עם הסקרנות והמתח על פניהם, מרגישים מאוד בתוך הסיטואציה.
נשארתי שם בבי"ס עד אחרי 10, מתקשה להיפרד. מתקשה להבין שזהו זה. תמה תקופה. החלה תקופה חדשה. נו מור להתפנק במיטה עד מאוחר כשאמא יכולה. נו מור לצלצל לגן לשאול איך היא כשבבוקר כאבה לה קצת הבטן. כל יום להתייצב כמו חיילים טובים עד 8, תלבושת אחידה, שיעורי בית... החיים האמיתיים.
יה אללה.
ולך, מלאכית קטנה ומקסימה שלי, אני מאחלת שתגדלי ותצמחי בבית הספר. שתמצאי את מקומך במהרה ותרגישי את העונג שבלמידה ובהצלחה. שתמצאי לך חברים וחברות חדשים, ולא תשכחי את הקיימים. שתראי במורים שלך חברים ומנחים. שיהיה לך קל. שיהיה לך טוב. אני אוהבת אותך הכי בעולם וגאה בך בטירוף.
לפני 15 שנים. 1 בספטמבר 2009 בשעה 12:37
