לפני 15 שנים. 20 בספטמבר 2009 בשעה 15:55
היה שם רגע קסום של פסטורליה,
בו הכל ישב במקומו.
הפנים היו מעו?ותות בזוית של חיוך,
הקולות, קולותיהם של אנשים משחקים.
ושל ילדים עולצים.
ואני, לרגע משתתפת, לרגע רק צופה מהצד.
בוחנת. מזמנת גם אליי את העווית.
מחייכת בהשלמה,
מתמסרת לנועם.
והוא מתוק אף יותר כשהוא בא כי הזמנתי אותו פנימה.
בסופו של יום, הכל מסתכם לשאלה אחת-
אילו משקפיים בחרתי להרכיב עכשיו.
