1. אז אני שונאת את הבוס שלי. כן. שנה לא חגגתי עדיין, והנה, הגעתי למסקנה הנפלאה הזו.
מה שהכי גרוע פה בהבנה הזו, זה שזה פותח לי את העיניים החוצה. אני, אשת מסגרות, נדרשת להתחיל לבדוק אופציות. ולצערי, התחום שלי כלכך צר ומתמחה שזה כנראה אומר שאצטרך לבלוע את הצפרדע הזו תקופה לא קצרה.
בעע...
2. ובסכה תשבו שבעת ימים.
ככה זה נאמר, לא? בשנים האחרונות הולך החג הנחמד הזה ותופס לו מקום של כבוד אצלי. אני ממש נהנית מכל עניין החברותא הזה, המשפחתיות, האירוח, הביחד. התחושה הנעימה הזו שיש לנו שכונה שהיא ממש שכונת חיים. שכן שהוא חבר זה ממש ממש נחמד.
3. אני לא מנהלת משטר טיפוח קפדני. אני מחשיבה עצמי למטופחת למדי, אבל אין לי סקג'ואל קבוע של ספר, פדיקור/מניקור, קוסמטיקאית וכו'. וזה לא כי אני חושבת שזה מוגזם, זה בעיקר מטעמי עצלות. כל פעם שאני טורחת ומבצעת, ההרגשה עימה אני יוצאת כלכך ממלאת אותי חדווה, שבו במקום אני רושמת לעצמי שכדאי להפוך את זה להרגל. גם היום.
לפני 15 שנים. 4 באוקטובר 2009 בשעה 16:43