חכם סיני עתיק אמר שמודעות לבעיה היא הצעד הראשון בדרך לפתרון.
חכמה (self proclaimed) עכשווית אמרה שאמנם צעד ראשון, אבל מתוך דרך מאוד מאוד ארוכה. או במילים אחרות, בין מודעות לפתרון אין בהכרח קשר חד חד ערכי.
ובתור אדם מלא תובנות (self proclaimed, שוב) אבל לא בהכרח מלא בפתרונות מיושמים לכל בעיה, אני בהחלט מזהה כשל בהוצאה לפועל.
אבל לא על זה רציתי לדבר. דווקא בתובנות רציתי להתמקד. בתובנות, ובשילוב שלהן עם נטייה מאוד חזקה לאמירת אמת, או אפילו הטחת אמת, במיוחד הקשות שבהן, והנטייה הידועה לחפירות.
כי במקומות בהם הנטיות הטבעיות מתאפשרות וניתן להן מקום מחיה, שם נעים לי. ובמקומות בהם אני מוצאת שיתוף פעולה, במיוחד כזה שבא מנטיה טבעית של הצד השני, ולא מרצון לר?צות אותי, שם אני פורחת.
וזה לא ממש משנה אם מה שנאמר קשה או קל; אם התובנה חיובית או שלילית. הניתוח, ההבנה, המיפוי, הלוגיקה של הדברים, הם אלה שלרוב מעסיקים אותי וחשובים לי.
נדיר למצוא אנשים שחולקים איתך תכונות כלכך דומיננטיות, שמייצרים כמוך הנאה מחקירה לנבכי הנפש, שמתרכזים בתובנה עצמה וממפיקים ממנה תועלת אז איז. וכשמוצאים כזה אדם, היכולת להגיע שם להישגים מדהימה. כי תובנה משותפת, כשהיא באה ממקום של תקשורת אמיתית ופתוחה, כשהיא נקייה מחוסר נעימות כלפי הצד השני, היא כר מעולה להתקדמות אל עבר הצעד הבא בדרך לפתרון.
לפני 15 שנים. 5 בנובמבר 2009 בשעה 15:33
