כמו באגדות, כמו בסיפורים, כמו ברומן הרומנטי.
בן לוקח בת.
לוקח אותה למחוזות העונג, לפסגות התשוקה והתאווה, למקום בו היא פורקת כל עול ומגלה את האישה-חיה שבתוכה.
האביר על הסוס הלבן רוכב אל עלמתו, ומניף אותה על הסוס מבלי שהיא יכולה אפילו להגיב. הוא מחליט "בעל כורחה".
ואם כבר, אז זה גם קורה בחוץ. לעיני כל, כשאיש אינו מסתכל.
זה החומר ממנו עשויות פנטזיות השליטה המקוריות שלי.
יש שם המווון רומנטיקה. יש שם תיאום מוחלט בין רצונות העלמה (להלן: אני) ובין רצונות הנסיך (להלן: הוא). יש שם משחק מניעה חמוד ומתפנק, לצד משחק כניעה חמוד ומתפנק. יש שם לקיחה שלי בלי רשותי (שברור מאליו שנתונה, ובכל זאת, המשחק מחייב). והכל כלכך סקסי ומתאווה, נוטף תשוקה ומיצים. ושיאים ושיאים ושיאים.
קשה להגיע לשם בקשר ארוך, כשהמניירות של כל אחד מאיתנו מוכרות כלכך טוב זה לזה. לי באופן אישי, עד כמה שזה מזין פנטזיה, זה קשה שבעתיים. role play וציניות לא הולכים ביחד.
אז אפשר להבין כמה מרוגשת אני כשזה קורה.
לפני 14 שנים. 6 בדצמבר 2009 בשעה 11:33