דמיינו לעצמכם עכבר מעבדה.
מטרת הניסוי: הבנה של מערכת ההתניות של העכבר, ולמידה דרך ניסיון.
האמצעי: מבוך עם קירות מחושמלים.
לעכבר מחוברות אלקטרודות המעבירות בו זרם חשמלי בכל פעם שהוא סוטה מדרכו ונוגע באחד הקירות המחושמלים. הזרם אינו חזק, אבל הוא מעביר בו טלטלה.
עכשיו, דמיינו לכם את העכבר הזה, מטייל להנאתו במבוך. המבוך די נחמד לשמחתו, עם ציורים מעניינים על הקירות, עליות וירידות מדי פעם, מדי פעם הוא מגיע לאיזו פינת חמד ושם מחכה לו גוש גבינה קטן. הקיצר, עכברון די מרוצה.
אחת לכמה זמן יוצא לו בטעות לכשכש קצת בזנב, ואז, אם הזנב מלטף את הקיר, העכבר מתחשמל קלות. אחרי הפעם הראשונה הוא התיישב במקומו, מטלטל את ראשו מצד לצד, כלא מאמין, ואחרי מספר שניות התעשת והמשיך ללכת. אחרי הפעם השנייה הוא הסיט ראשו אחורה במהירות, נרעד לרגע, והמשיך ללכת. לא קרתה פעם שלישית. מסקנה מתבקשת - העכבר למד.
עכשיו, דמיינו לכם את הניסוי הזה מתבצע שוב, על עוד עכבר.
ושוב.
ושוב.
אלפי עכברים עוברים במבוך הזה, עם אותם קירות מחושמלים. רובם מפתחים את אותה התניה ולמדים לא להזיז את גופם יתר על המידה בתוך המבוך, כדי לא להיתקל בקירות. הם מסגלים לעצמם התנהלות מוקפדת ואכן, בפעם השנייה/שלישית/רביעית, כבר עוברים את המבוך ללא אף התחשמלות.
ועכשיו דמיינו לעצמכם את אותו אחוז קטן של עכברים שרואים אותם, פעם אחר פעם, מתחשמלים.
מסקנה אחת תהיה שמשהו רופף אצלם. לא זוכרים שזה כואב, או לא קולטים את הקשר בין הקיר ובין הזרם.
מסקנה אחרת יכולה להיות שזה יכול להיות די משעמם ללכת במבוך (ובואו נודה על האמת, שזו לא כזו תורה מסיני, מבוך), מתחילתו ועד סופו, בלי שום פלפל בדרך. ויש כאלה עכברים שללכת בתלם עבורם זה לא כזה גליק, ודווקא השוק, הזרם, הטלטלה, במקום להפחיד או לכווץ אותם, מספקים להם את העליצות הנדרשת על מנת לעבור את המסלול בחדווה.
+++
מדהים שאני לא יודעת להסביר עצמי. בעיקר מדהים, כי אני רהוטה ובעלת שפה עשירה. אבל זה לרוב בשיחה, ופחות בכתב. בכלל, אני חזקה הרבה יותר באלתור ושליפה מאשר בתכנון והגהה. ואני – כמו העכבר היוצא-דופן הזה – גם אני מוצאת עצמי פעם אחר פעם, נשענת על קיר מחושמל, בשביל הז?ץ, כי אחרת משעמם לי ורגיל לי. ואם יש משהו שקשה לי איתו, הרי זה הרגיל והצפוי והבנאלי והמשעמם. עם כל הדואליות המתבקשת מהיותי טיפוס רגיל, צפוי ובנאלי (משעמם – לא!).
+++
ואולי הקבלה לגרף הלב תהיה נאה יותר.
מה לעשות שכדי לחיות, גם הלב צריך ז?צים.
+++
אה, וגם שכחתי לציין שהקירות המחושמלים האישיים שלי הם לרוב פינות כאלה, שלוקחות אותי לתחושות לא נעימות. ותבינו, אני בוחרת לגשת אליהן. זה מבחירה. אני מחפשת את התחושות הלא נעימות, כי הן גורמות ללב שלי לפעום, לדם שלי לזרום, לאדרנלין להציף אותי. יש שיאמרו מזוכיסטית. אני לא באמת משוכנעת, לפחות לא בדיכוטומיה כזו חד משמעית. אני אולי מזוכיסטית לעת מצוא 😄
+++
שלום, אני עוברת היום יום מחושמל.
לרוב, אני פשוט רגילה.
לפני 14 שנים. 13 בדצמבר 2009 בשעה 16:52
