Realitivity

מצברוח זה דבר עלום. מסוג התופעות הללו שאני לא יודעת להסביר.

נניח היום. יום מעפן לכל הדעות. לחץ היסטרי בעבודה, בוס שאין צורך להכביר במילים על מגעילותו, לחצים בבטן התחתונה שגורמים לי ללכת כמו ברווזה ובאופן כללי לא עושים לי כלכך נעים, תור לשיננית שעלה לי בפרצופים מהבוס (מה פתאום אני קובעת תור לשיננית בשש בערב, כשהוא בוחר דווקא את חמש ורבע כחלון היחיד ביום בו הוא יכול להקדיש לי מעט מזמנו, כדי שנסגור פינות בנושאים שחשובים לו. לא לי, לו), ובנסיעה די מוטרפת כדי להספיק עקב העיכוב הלא חינני שהוא כפה עליי.

ובכל זאת, דווקא מצב הרוח שלי עלז. הסטרס הזה הזין אותי באנרגיות. וחוצמזה, עצם קיום התור אצל השיננית הפיח בי אופטימיות והרגשה טובה. הוא קיבע לי את התחושה שהסיכוי לטיפולי שיניים מורכבים הולך וקטן, שכן אני שומרת מכל משמר על משטר הפעם-בחצי-שנה. ומי שמכיר אותי יודע מה המשמעות של טיפולי שיניים מורכבים מבחינתי. Just shoot me.

ואז היא הפילה לי סתימה. סתימה די גדולה, מסתבר. די גדולה וישנה. והפליגה בטיעוני הגנה עצמית על כך שאין מה לעשות והשן כולה רקובה, כך שלא פלא שהסתימה נפלה. סביר, היא הוסיפה, שהשן תיאלץ לעבור טיפול שורש.

וזהו. שם תם מצב הרוח שלי. כלומר, הוא לא הפך לרע או מחורבן, פשוט נסתם עליו הגולל. משם אין יותר מחשבות חיוביות או נוגות, יש אפאתיה טוטאלית, יש שחור בעיניים. יש הבנה מעורפלת שהשן היקרה שלי תישאר עכשיו חשופה (למעט ההגנה הזמנית שניסכה בה - ללא כל כאב, יש לציין - ע"י רופאה צעירה ומקסימה שסבלה מההיסטריה שלי היום לא מעט, אבל כן הצליחה קצת להרגיע אותי באומרה שהיא לא משוכנעת שאכן יש שם חור [אבל בלי לקחת אחריות כי היא לא ביצעה צילום]. שיננית זונה ושקרנית.) עד לאחר הלידה, ושלמעשה עד אז אתהלך לי בסוג של לימבו ולא אדע אם הסתימה נפלה סתם בגלל חוסר מיומנות של השיננית, או שבגלל שאכן נוצר שם מאחורי הסתימה ז"ל חור, או, רחמנא ליצלן, אני עומדת בפני הנורא מכל, טיפול שורש.

במובן מסוים ההריון עזר לי היום. אם לא הייתי בהריון הטיפול אצל השיננית היה נמשך באופן טבעי הישר לטיפול רופא שיניים, מה שלא נמצא בשום מקום שהוא בסדר העדיפויות שלי, לא כל שכן כשמדובר במרפאת הקופה. עקב ההריון כל שנעשה, כאמור, הוא מעין הגנה זמנית על קצוות העצבים החביבים שמזדקרים להם מתוך הבור שנפער לי בתוך השן. אממה, זה זמני. ההרצאות וההטפות שאני עושה לילדים כשמתקרב תור הבדיקה החצי שנתית שלהם אצל רופאת השיניים חוזר אליי כמו בומרנג. "כאבי שיניים לא עוברים", "חור יכול רק לגדול, ויחד איתו הכאב וסדר הגודל של הטיפול המתאים". עוד חודשיים וקצת (אמן אמן אמן שלא מוקדם יותר מטעמי כאבים), ואיאלץ לסור אל מרפאת השיניים ולטפל סופית בבור הזה. גם אם זה אומר טיפול שורש. ואין לי מושג ירוק איך אני אהיה מסוגלת להתמודד עם זה. אשר יגורתי עלול לבוא לי.