לרגל יום המשפחה המתרגש עלינו לטובה, מצאתי לנכון לתעד לעצמי את האהבה שאופפת אותי.
את האמא והאבא המדהימים שיש לי, שכל הזמן חושבים ודואגים, ומאוהבים בנכדים;
את אחותי הנפלאה בנשים, שאין אדם עם לב רחב יותר משלה, ובנהזוג שלה, שעושה רושם שרוחב ליבו מתואם עם שלה;
את בעלי היקר מכל, וואו, עברנו מהמורות לא קלות, ואפילו טובי חבריי היו בטוחים שלא נשרוד תקופות כאלו, אבל לא רק שאנחנו שורדים, אנחנו חזקים מתמיד, והוא מוכיח לי כל יום כמה נכון היה להמשיך להאמין בו, בנו;
את הילדים שלי, יורשי העצר שלנו, מצמיחי השיער הלבן הנהדרים שלי, שמספיק לי להעיף בהם, בכל אחד ואחת מהם, מבט אגבי קצר בכל נקודה ביום (כמעט...), כדי להינמס עוד קצת, ולנפח את החזה בגאווה עוד קצת, ובהם, היורש הזעיר, שמגלה לי אחרי שהצלחתי איכשהו לא לזכור איך זה ניתן, איך לב יכול להתרחב שוב ושוב, ואיך 100% היום גדולים יותר מ-100% של לפני מספר שבועות.
יכולתי להמשיך עוד, גם מעבר לגבולות המשפחה הקרובה, אבל זה הפוקוס ליום זה, ואסתפק בזה.
אני אישה עם מזל, הרבה מזל, ואני מודה.
לפני 13 שנים. 4 בפברואר 2011 בשעה 7:23