סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Realitivity

מציאות סובייקטיבית.

רקעלעצמילספרידעתי

עליי. על החיים שלי. על המחשבות/רצונות/מעשים שלי. על הבדסמ שלי. טוב, לא ממש בעצם.
לפני 13 שנים. 11 בנובמבר 2011 בשעה 8:41

זה לא יוצא הרבה מדי בזמן האחרון, אבל כשזה יוצא ויש לי על מה לכתוב, יוצא שאני מתיישבת מול המחשב ומתחילה 'לשפוך'. רק שאחרי משפט-שניים אני כבר מגיעה לרעיון המרכזי שלי, ובמשפט הרביעי, אם בכלל הגיע, אני כבר מסיימת את הפואנטה. ואז אני מסתכלת בפוסטים הסיפוריים של כמה פה, שיודעים לכתוב, ומתבאסת מעצמי, שלא הצלחתי לייצר סיפור מהפואנטה שלי. אם היה זה מישהו עם כישרון כתיבה הוא כבר היה יוצר סיפור זוכה פוליצר עם הפואנטות שלי. באמת. אבל לא. דינן של הפואנטות הקטנטנות שלי להינצר בתוך פוסטי פיסקה לנצח.

גברים​(שולט) - אני לא בטוח שהבנתי את הפואנטה של הפוסט הזה.
לפני 13 שנים
Devil's Angel - שגם גיבובים נטולי פואנטה ממלאים גג ארבעה משפטים.
לפני 13 שנים
כמהה לאהבתך - רק שתדעי ...ש...התחושה הזאת שלך, כל כותב מרגיש (לפחות אני ומאמינה שלא רק)
שאיזה כיף לאחרים שכותבים, ולמה אני לא כותבת ככה, ובאיזו קלות המילים נשפכות להם , ואיזה אורך..


חוץ מזה שפואנטה לא חייבת להמרח על עמודים שלמים
והעיקר שתכתבי ותהיה פואנטה (-:
לפני 13 שנים
אופק קסומה - ומה רק בפוסט פיסקה?
אין פה תחרות כתיבה, אנג'ל.
תעשי מה שטוב לך, איך שבא לך. העיקר שתכתבי (אם בא לך, ז"א).
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י