Realitivity

אני צריכה לזכור להתקשר היום לא', להזיז את הפגישה שלנו. בדיוק קיבלתי עדכון בסמס שיהיה כנס חשוב באותו יום. אתקשר בדרך לסופר פארם. מקווה שאספיק לקנות את כל מה שצריך. אוכל וחיתולים לבוטן, משחת שיניים, את החומר ההוא לרצפה שעושה ריח טוב (הפי!) ו... נו, עוד משהו. שכחתי. בטח אזכר כשאגיע. בערב יש אסיפת הורים, שלא אאחר. עוד יש לי לאסוף את האמצעי מחוג, מזל שהגדולה אצל החברה בקומה למעלה. אוי, אני רואה שהגננת פרסמה עוד כמה תמונות בפייסבוק. איזה פשוש. יו, שכחתי! אין בבית לחם. מה נאכל לארוחת ערב? חייבת לקפוץ רגע לסופר. אם כבר בסופר אז נקנה קמח תופח, לעוגה שאני חייבת להכין ליום ההולדת של מ' במשרד. בחיים אני לא מספיקה ככה לחוג. איזו אמא נמצאת שם? נתקשר אליה, שתקפיץ לי אותו. לא נעים לי, כמה נפלתי עליה לאחרונה, אבל אין ברירה. שילכו אליהם לכמה דקות ואני אגיע ישר אחרי הסופר. הלו. כן. (הבוס בטלפון, חייבת לענות). אל תדאג, הקובץ נשלח לפני שיצאתי. לא, ללא הנספחים. הם עדיין ברמת טיוטה. למחר? באמת? (עוד עבודה בלילה...). הגעתי לסופר פארם. יאללה מה צריך לבוטן? אוכל - הנה. חיתולים - הנה. יופי, זהו. יאללה, לקופה. חייבת לשים גז לכיוון הסופר, כבר רבע לחמש. בחמש הגן נסגר, פאק! אין זמן לסופר, עוד ארוחת שניצלוני מאמא עוף... אם נשארו. כואבת לי הבטן כבר מאלה. חמישה לחמש, מזל. הגעתי בזמן. בוא, בוטן. הולכים הביתה. שניה, רק נאסוף את האמצעי מהחבר. טלפון לאמא, שיחכה לי למטה. הוא לא רוצה, מבקש שאעלה. טוב, חונים, מנתקים מכסאות בטיחות, עולים. הצמד התחיל משחק ב-ווי ולא מעוניין להפסיק. בוטן פוער מבט על המסך ומתמגנט. עשרים דקות חולפות. הביתה. השכן הפטפן מנסה לגנוב שיחה אבל בדרך נס אני מצליחה להימלט. עולים לקומה +1 לאסוף את הגדולה ולי כואבת הבטן. מגיעים הביתה. ילדים נפרקים, לפטופ נפתח. כואבת לי הבטן.
פאק! שכחתי לקנות טמפונים.


סתם עוד יום רגיל של מה שהכרתי כלכך טוב כשיגרת יומיום, ומה שאני בימים אלו מנסה לעכל שתהפוך מחדש להיות השיגרה מופרעת הקשב שלי בעתיד הקרוב.