לפני שעה קלה באו אל סיומם עשרת הימים הלחוצים והאינטנסיביים ביותר שחוויתי מזמן (ובהתחשב בעובדה שאני לא
עובדת בימים אלו, זו חתיכת משימה).
זה התחיל בשבוע שעבר, עם חגיגת יום הולדת של אמא, שכבר חודשים רבים אני עמלה על תכנונה עם שותפותיי.
הרעיון היה סופסוף לחגוג לה בהפתעה, ולכנס עבורה את אוהביה ומוקיריה, מה שלא קרה עד כה, וממש כבר היה
צריך. כל התכנונים והנסיעות והבירורים והתפירות הוכיחו את עצמם בגדול, והיה אירוע מרגש שעמד בציפיות, הפתיע
אותה בטירוף, ריגש אותה, ובקיצור, עשה את העבודה.
זה המשיך בחגיגות כפולות ומשולשות של ימי ההולדת של שני בניי המשגעים, כל אחד במסגרתו, ואז כמובן גם בביתנו
הקט לאירוע המשפחתי המתבקש. בין כל האירועי יום ההולדת יצא שאפיתי במהלך השבוע הזה 6 עוגות. 4 מהן היו
עוגת יומולדת קלאסית (הכי טעים!).
כמובן שכל אלה יצאו - כי ככה זה - במקביל לחופשת חנוכה, כך שכוווולם היו בבית יחד איתי, ושעות החופש הבודדות
שיש לי כל יום נעלמו להן לתוך המולת ילדים. היה כיף, האמת.
והיום, גולת הכותרת, הדובדבן, מבחני מיון לעבודה. סיוט שבסיוטים, שליווה אותי ימים ארוכים, ויצר תחושת חרדה
שהלכה והתחזקה ככל שמועד המבחנים התקרב. יום שלם של מבחנים פסיכוטכניים, מבחני שפה, שאלונים אישיים
ומבחני אישיות, ראיון אצל פסיכולוג, דינמיקה קבוצתית.... או במילים אחרות, גיהנום צרוף. והנה גם זה נגמר, ואפילו
אזהר ואציין שהיה טוב מהמצופה. עכשיו נרים ידינו אלעל ונתפלל לתוצאות קונקרטיות שיתאימו לתחושת הבטן, ויבוא
לציון גואל.
אה, ולכו לראות את "לילה בתל אביב" בצוותא. למרות הביקורות הדי לא מחמיאות, נהנינו לאללה. מצחיק, קליל, עם שחקנים שעושים יאמי לעיניים.
לפני 12 שנים. 2 בינואר 2012 בשעה 12:52