לפני 15 שנים. 8 בספטמבר 2009 בשעה 21:45
לעיתים,
כשאת מחליטה, את מאבדת שליטה
שוקעת למצולות, גופך עטוף משקולות
מרימה ידיים וסביבך רק מים, אין שמיים.
שקט.
נסחפת למעמקים חשוכים.
דממה.
אוטמת עצמך בעצמך.
ריק.
נפשך צוללת כבדה במים עכורים
ומרחפת לך קלה בשמיים בהירים.
היכן את אהובה?
בסרט אפל, בהקרנת יחיד
ואת מפיקה וכותבת התסריט
ואת מביימת ושחקנית ראשית.
ומחוץ לאולם
מחכה העולם.
שמש של סתו
כאן ועכשו
(נכתב לך השחקנית הראשית)
