בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

א-דום, א-דום, על הסכין

לפני 14 שנים. 7 בדצמבר 2009 בשעה 17:24

הדברים הקשים, שהודחקו ונדחסו
לתוך בקבוק פלדה אטום,
הושלכו ביום חורף סוער
ממרומי צוק נידח
לים גועש ושוצף
ושקעו במצולות הנפש
לעולמים, לעדי עד...

הדברים הקשים
תמיד חוזרים אלינו.

הדברים שלא יכולנו להם,
שלא אזרנו כח להתמודד עימם.
אילו שלא ידענו להסביר לעצמנו
והדחקנו ימים, חודשים ושנים
מתחת לשטיח הזיכרון המבעבע.

הדברים הקשים
לעולם יחזרו ויעמדו בפתח.

אורחים לא קרואים
כך לפתע - ללא הזמנה
יקומו מעולם המתים,
בו טמנו אותם.
ברגל גסה יפתחו הדלת
ויצעקו:
"אנחנו כאן. חיים וחזקים מאי פעם"

הדברים הקשים
תמיד ישובו ויצעקו.

ואנו?

לא חשוב אם נאזור כוחותינו
ונדע להתמודד איתם הפעם.

חשוב כי נדע לסלוח לעצמנו
על אותן פעמים שעברו.

זרה מוכרת - לקשיים בחיים שלנו
יש את הנטיה שלא להיעלם בקלות

לטעויות עבר
יש נטיה לחזור ולהיות מוטחים לנו בפנים
בעיקר אם התחמקנו מהן ולא התמודדנו

אבל איכשהו,
along the way
אם אנחנו לומדים עוד דבר או שניים על עצמנו
מתחזקים קצת יותר
משתפצים קצת יותר
אנחנו יכולים להתמודד עם הסיבוב השני
עם קצת פחות קושי

ובכלל
חורף זה הזמן המושלם
להתחפר בפנים
ולהוציא את כל האיכסה החוצה
בכדי שלא יקלקל לנו את החמימות של הבפנוכו.

כתבת נפלא.
לפני 14 שנים
MasterKey​(שולט) - יקרה,
אכן אין כמו הוצאת האיכסה וגם הפיכסה ימים לפני חג האורים וגם ברשות הרבים.
{{{}}}
לפני 14 שנים
MasterKey​(שולט) - ולמען הסר ספק:
קלעת לנקודה. בול פגיעה.
תודה למחמאות...
:)))}{
לפני 14 שנים
בקבוקית{MasterKey} - לסלוח...
ועוד לעצמנו...
לא פשוט בכלל.

מוזר (ואולי בעצם בכלל לא מוזר)
מה שגורם לבקבוקים לצוף ולהיפתח.

תודה אדוני
ולא רק על המילים המדהימות
}}}}}}}}}}{{{{{{{{{{{
לפני 14 שנים
MasterKey​(שולט) - }}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{
לפני 14 שנים
שחף S​(נשלטת) - לסלוח לעצמנו
לקבל את עצמנו למרות השגיאות ועימן
ולהרגיש שלמים
ולאהוב את עצמנו
ולהיות מאושרים...

לקום בכל בוקר ולהגיד תודה לעולם
ולזכור שאנחנו בסך הכל בני אדם
ולאהוב אותנו
ולהתפייס עם עצמנו
ולחיות איתנו בשלום
ולחייך:::)))
לפני 14 שנים
MasterKey​(שולט) - אהבתי התגובה :)))
אם רק לחלק מיזערי מכל שכתבת
תרמתי אני
דייני!
{{{}}}
לפני 14 שנים
שחף S​(נשלטת) - היתה לי תקופה מפעימה איתך ומי כמוך יודע,
אהבתי כמו שלא אהבתי מעולם, קיבלתי כמו שלא קיבלתי מעולם והייתי מאושרת.
אין ספק שתרמת גם אתה, חיזקת אותי וגרמת לי להבין כמה אני שווה, ובכלל הרי לעולם איננו נשארים בדיוק אותו הדבר- יש דינמיקה, יש חיים, ישנם מהלכים, ישנן התפתחויות רגשיות. עברתי הרבה, גם את חווית הפרידה הפתאומית שגרמה לי לשבר כפי שמעולם לא ידעתי קודם לכן. עברתי וגדלתי, ולא רק בשנים.
וכאילו ללא משים למדתי לאהוב ולהעריך את החיים כל כך, והאמת היא שלמדתי לאהוב את החיים ב"לבד", את התענוג של היות אדם עם עצמו. היום באמת כל כך שלמה:)
תמיד אעריך את אותה תקופה מפעימה של ה"ביחד" רב המשמעויות, של ה"ביחד" שנתן לחיי חיות מסוג אחר.
עכשיו זמן אחר ולמרות הלבד שלמה, מפוייסת, אוהבת אותי, אוהבת את החיים, מ א ו ש ר ת:::)))
{{{}}}
לפני 14 שנים
MasterKey​(שולט) - {{{}}}
לפני 14 שנים
MasterKey​(שולט) - נהנתי לקרא שורותיך :)))

כנראה גם מה שאין בכוחנו לעבד באותה עת
צף לו בחלקי זמן בלתי צפויים לחלוטין.
והיות ואין ביכולתינו להסבירו באותה נקודת זמן,
לשים אותו במשבצות המודע, שכה מוכר לנו,
נוטים להכניס עצמנו לחוסר שקט פנימי,
שכן אין לנו דרך להסביר לעצמנו למה ומדוע...
ומה שנותר באותה עת - פשוט לסלוח...לסלוח לעצמנו.
אז תגיע השלווה...עד לפעם הבאה.

שבת נפלאה לך.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י