א-דום, א-דום, על הסכין

שנה נפלאה היתה זו. מלאה זכרונות ותשוקות כרימון. חלפה לה כתחנה בזמן, שהיתה ולא נשתכחה.
טבעם של דברים, שהיו וחלפו, כי נחקקים הם בזיכרון תמונות, תמונות, עד כי לא ברור אם התחושות, הצבעים, המראות והריחות אכן כך היו או שמא שיני הזמן עיוותו התמונות כרצון אדונן הקודח.
נסעתי אליה לשם – לשנה שהיתה. בידי הזמנה למנהרת הזמן, רגלי לוחצת על דוושת הגז ובמוחי חולפות תמונותיה כסרט נע.
ככל שהתקדמתי בכביש המוכר כל כך, גבר הספק. אכן היתה או חלמתי חלום?
מעבר לדלת הזמן באחת נקטע הספק.
היתה גם היתה.
נגעתי שוב בזיכרונות.
ראיתי, מיששתי, הרחתי, חשתי
וחזרתי.
תודה לך שנה נפלאה!