מכורה לכאב:)

שעת לילה מאוחרת,די קריר בחוץ,אני שם ילדה בת 15
הייתי כל כך תמימה אז,כל כך מלאת חיים,מסוקרנת לגבי העתיד.
אני זוכרת את עצמי באור אחר אז,הייתי מלאת רגש כלפי אנשים אחרים וכן אהבתי את עצמי ואהבתי את מי שהייתי.
חצאית קצרה גופייה,כן לא ממש לבוש שמתאים לבת 15.
עברתי באחד הרחובות היותר חשוכים באזור,ולרגע לא חשבתי שהחיים שלי ישתנו תוך כמה שניות.
הלכת מאחוריי,אני זוכרת עד היום מה לבשת,זוכרת את הריח שלך,זוכרת את המגע שלך על הגוף שלי.
בהתחלה לא התייחסתי ממש,לא באמת חשבתי שזה יקרה לי.
ואז פתאום תפסת אותי,גררת אותי לסימטה חשוכה וקרה,אני זוכרת שבאותו רגע כבר הייתי משותקת מפחד,לזוז כבר לא הצלחתי.
אני זוכרת את הידיים שלך,היית בחור די חזק,לא הצלחתי להזיז אותך ממני,ואולי מרוב הפחד אפילו לא ניסיתי,אני לא זוכרת.
היו לך עיניים שחורות,חייכת חיוך זדוני,כאילו מצאת את הטרף שחיפשת.
העיניים שלך שידרו כל כך הרבה רוע,לא הפסקתי לבכות,הדמעות לא עצרו לשנייה.
ואתה,אתה התעלמת מהכל.
הרמת לי את החצאית השכבת אותי על הריצפה הקרה,תפסת לי את הידיים,וחדרת לתוכי,צרחתי מכאב,לא זזתי,משותקת,בוכה,ואתה ממשיך בשלך.
התחננתי שתפסיק,אני לא יודעת כמה זמן לקח עד שגמרת בשבילי זה היה נראה כמו נצח.
אחרי שגמרת,פשוט הסתכלת עליי,ואמרת לי "ששש ילדה אל תבכי,את יודעת שאת דורשת זיון"
נעלמת בחשכה,ניסיתי לקום,להזיז את עצמי,לא ממש הצלחתי,לקח לי כמה דקות להתעשת.
ישר טלפון למונית,לא חשבתי להתקשר ולספר למישהו אחר.
רק רציתי להגיע הביתה,להיכנס למקלחת ולשטוף ממני את הגועל,את המגע שלו.
הגעתי הביתה,ההורים ישנים,נכנסתי למקלחת,מים רותחים,נשארתי שם לפחות שעתיים.
אחרי המקלחת עוד הריח שלך היה עליי,הסימנים שהשארת לי על הידיים היו ברורים.
הצלקות שהשארת לי בנפש לא התרפאו עד היום.
ולא סיפרתי לאף אחד,לא לאמא לא לאבא לא לחברות.
רק אחרי שנתיים היה לי את האומץ לדבר על זה עם אמא,לאבא לא יכלתי לספר לבד, הוא לקח את זה בצורה קשה,אמא עזרה לי איתו.
ובמשך השנים האלה הענשתי את עצמי כל פעם מחדש בגלל המעשים שלך!!!!!!!
הרסתי והכאבתי לעצמי בגללך!!!!
כן אתה,לא משנה איפה אתה עכשיו,בטח נשוי עם ילדים,ואולי לא....
אתה הרסת רמסת שברת לקחת את התמימות שלי,את הילדות שלי!!!
אני לא מאחלת לך שום דבר רע,למרות שהייתה תקופה שרציתי שתמות.
אני יודעת שבסופו של דבר,אתה תשלם על המעשים שלך,אולי לא היום ואולי לא עוד שנה.
אבל אתה תשלם!!!!!!
אתה צריך לחיות עם העובדה שהרסת לילדה בת 15 את החיים,אני לא יודעת אם אכפת לך בכלל,ותאמת לא ממש מזיז לי אם אכפת לך או לא.
מה שאתה עשית,ילווה אותי כל החיים.
ותמיד אני אראה את הפנים שלך מול העיניים שלי.
והיום,אני מרגישה פחות אשמה,אבל עדיין כואבת והרוסה......