לפני 16 שנים. 6 באפריל 2008 בשעה 13:59
ילדי הקטן, אני אוהבת אותך, תמיד אוהב אותך, היית אמור להיות הראשון אבל לא היה לי את האומץ לקחת אחריות בגיל כל כך צעיר
אתה לא אשם בטעויות שלי ושל אביך
אתה רק תוצאה לאהבה חזקה!
לא היה לי את האומץ להשלים עם העובדה, לקבל אותה, ולהשאיר אותך, מי היה מטפל בך?
אני צעירה בכדי לגדל אותך, העדפתי שפשוט לא תיוולד
אבל תבין אותי תינוק שלי, אני עדיין ילדה שרוצה עוד לחיות, אבל אני תמיד יאהב אותך למרות שלא הכרתי אותך, אבל תמיד הרגשתי אותך! אתה חלק ממני, תמיד תהיה.
הלוואי שהכל היה יכול להיות אחרת,אני מקווה שתוכל לסלוח לי,אני מקווה שאני אוכל לסלוח לעצמי.
